חנה ב.

אורנה,אני חייבת להפסיק כדי לשתף אותך בתחושותיי. קשה לי לתאר בפנייך כמה טוב לי עכשיו, שאני יכולה להרשות לעצמי בכלל לדמיין דברים כ"כ חיוביים ובאמת מאמינה שהם יכולים לקרות לי ושגם לי מגיע האושר הזה. לא זו בלבד, אלא מתבהר לי, עד כמה הצמיחה שלי מהאימון שולחת זרועות לרבדים אחרים בחיי ומשפיעה עליהם לטובה. אני פשוט בוכה עכשיו, אני בוכה מהתרגשות. מהרגע שהתחלתי לכתוב על העבודה המיטבית, הכתיבה שלי פשוט זורמת וכיף לי לכתוב, מה שעומד בניגוד מוחלט לתחילתה של הכתיבה במשימה זו.
אם בדמיון המודרך הראשון היה לי קשה לדמיין ועכשיו כ"כ טבעי לי לדמיין ,אז בשבילי זאת פריצת דרך קטנה בתהליך. בפעם הבאה אני אתחיל במשימה שתתני לי ורק אח"כ אעבור לתוספות שלי. נעים לי ברמה כזאת שאני מרגישה מחובקת על –ידך ועטופה באהבה, תודה על ההזדמנות. בדיוק לכך התכוונתי כשאמרתי שלא משנה מה תהייה התוצאה הסופית, כי אני בטוח אלמד ואשיג משהו מההליכה בדרך